לממש את עצמך - להיות אתה המקורי

אם אתם בלחץ,

במתח,

באי נחת מערער, כזה שאתם כבר לא בטוחים,

אם אתם פועלים נכון, כרגע,

זה בגלל ששכחתם מי אתם.

או אם ברגע מסויים, אחר,

לא ברור לכם,

אם המצב הוא אכן כמו שאתם מבינים אותו, לאשורו,

או לא,

זה בגלל ששכחתם מי אתם.

אם אתם חוששים,

שאולי אתם מפספסים משהו,

ואז תהיה טעות, אולי טעות נוראית,

זה בגלל ששכחתם מי אתם. אם קושי, אי בהירות ומצוקה,

זו החוויה שלכם,

זה בגלל ששכחתם מי אתם.

לא, לא שכחתם מה שימכם,

או את מספר תעודת הזהות שלכם,

או היכן אתם עובדים.

את כל אלה אכן לא שכחתם (אני מקווה)

אבל ששכחתם מי אתם באמת.

בקואן זן מפורסם מנחה המורה את התלמיד:

"הראה לי את פניך,

לפני שאביך ואימך נולדו"

ובמילים אחרות,

גלה לי מי אתה באמת,

לפני כל הזהויות שקיבלת מאחרים,

שעליהן אתה כל כך נסמך בבואך להגיד,

מי אתה.

העוצמה לחיים מאושרים,

חיי הגשמה מלאה,

נמצאים בהכרות האחת,

שקשה להכיר,

בהכרות שמעולם לא ערכו לנו,

הכרות עם עצמינו.

להכיר את המקור,

לדעת את העצמי.

לואיס קרול,

שכתב את "עליסה בארץ הפלאות",

כתב ספר תובנות על החיים ונפש האדם,

במסווה של ספר ילדים,

ואולי לא כל כך במסווה.

וכך הוא תאר את חייהם של אנשים רבים,

דרך עיניה של ילדה תועה.

"התואיל להגיד לי, בבקשה,

באיזו דרך עלי ללכת מכאן?"

שאלה אליס

"זה תלוי במידה רבה

לאן את רוצה להגיע." -

אמר החתול

"לא אכפת לי כל כך לאן. - "

אמרה אליס

"אם כך, לא משנה באיזו דרך תלכי."

אמר החתול.

" - בתנאי שאגיע לאנשהו"

הוסיפה אליס כהסבר

"בטוח שתגיעי"

אמר החתול

"אם רק תתמידי בהליכה"

השיחה של אליס עם החתול

החתול מנסה להסביר לאליס,

שפעולותיה הן חסרי משמעות,

אם אינה מכוונת אותם אל מטרה מודעת.

כי מה התועלת בפעולות וכוונות,

אם אינן מכוונות לדבר מסויים?

באותה מידה יכול היה לואיס קרול לכתוב את הפסקה הבאה:

"התואיל להגיד לי, בבקשה,

כיצד עלי להתנהג בעולם?"

שאלה אליס

"זה תלוי במידה רבה,

באיזה תפקיד את רוצה למלא בו" -

אמר החתול

"לא אכפת לי כל כך איזה. - "

אמרה אליס

"אם כך,

לא משנה באיזו דרך תנהגי."

אמר החתול.

" - בתנאי שאהיה חלק מההצגה"

הוסיפה אליס כהסבר

"בטוח שתהי"

אמר החתול

"אם רק תמשיכי לזוז על הבמה"

בריאת האדם, מיכלאנג'לו, הקפלה הסיסטינית, רומא

הסצנה האלהית,

המקום בו כולנו מממשים תפקיד.

העולם הזה הוא הסצנה האלוהית,

הסצנה הקיומית,

ובתוכו יש את הסצנה החברתית,

והמקצועית, והמשפחתית,

האירגונית והצוותית. ובכל סצנה, אתם בתפקיד. תפקיד שבחרתם לעצמכם, יש שיגידו נכפה עלי, אפשר להתווכח. אבל אי אפשר להתווכח שיש סצנה ויש תפקיד. ויש אתכם,

מי שעובר,

מתפקיד לתפקיד לתפקיד לתפקיד. מנהל, אבא,

חבר, חברמן,

אישה של,

אמא של,

בת של,

הבכור, הזוטר, הבדרן. מי אתם שעוברים מתפקיד לתפקיד? מי אתם שמנהלים את כל התפקידים הללו? אילו ממלאי תפקדים אתם? אילו מנהלי מערך תפקידים אתם? גם אלו תפקידים. וכשאתם עם עצמכם? אילו תפקידים משתתפים בחגיגה? היזם? הקורבן? הנחוש? המאורגן? המחוייב? המאוכזב?

אנחנו כל כך עסוקים,

בלמלא את התפקידים,

שהסביבה מגדירה לנו,

ששכחנו לגלות ולבסס,

את מי שאנחנו רוצים להיות,

בעולם הזה,

על הבמה הזו.

בסרטון ויראלי מוכר אומר המורה ההודי סדגורו: "אם אתה לא מרגיש בנוחות בחברת עצמך, המסקנה המתבקשת היא שאתה בחברה גרועה"

סדגורו - Sadhguru

ומה איתכם? אתם מרגישים בנינוחות בחברת עצמכם?

ניסיתם פעם לשבת לבד,

במנוחה,

לא לעסוק בדבר,

רק לשבת ולנשום,

להיות,

לא לחשוב על משהו ספציפי,

ללא משימה ומטרה?

האם הייתה זו משימה קלה?

וכשאתם יושבים בצורה נינוחה,

לבד,

אולי אפילו בעיניים עצומות,

כשאף אחד לא דורש מכם כלום ברגע זה,

האם ברגע הזה אתם מוצאים מנוחה? האם נעים לכם לשבת ככה?, להניח לגוף במנוחה, להניח לרשימת המטלות, להניח למסכות, של התפקידים, להיות ערומים מבפנים, בלי שיפוט, בלי כוונה, בלי צורך, בלי מטלה או מטרה, למעט, לשבת במנוחה, שהיא המטלה ללא מטרה, מטרה להניח לכל המטרות, ורק להיות. נעים לכם? ומי אתם אז?

הסוד הוא לגלות מה נמצא מאחורי הדברים,

להתבונן על העולם בעיניים של תינוק,

שטרם נתן להם שם,

להכיר את עצמך מעבר להגדרות.

חשבתם פעם איך זה להיות חסרי הגדרה? לפני כל ההגדרות? לפני כל החיכוחים וההחלטות? להזכר לרגע,

איך הייתם כשעוד לא ידעתם,

שיש לכם שם?

כשיכולתם להיות עם עצמכם,

ולהתעניין וחקור,

ולהתבונן בסביבה בעיניים עגולות? בלי חובה לעשות זאת,

לא כי צריך,

בלי להבין מה יצא מזה,

או בכלל בלי לחתור שיצא מזה, משהו.

"לזכור מי אני"

כשזוכרים מי אנחנו, לא ממקום חיצוני,

שמגדיר אותנו ומכתיב לנו כיצד עלינו להתנהג,

להופיע. כשזוכרים מי אנחנו,

כשאנחנו עם עצמינו לבד, כשזוכרים שלפני הכל,

אנחנו בני אדם שחיים את הסצנה של החיים.

שזוכרים,

שגם שיש לנו תפקידים מרובים, שדורשים מאיתנו מעורבות וחתירה לתוצאות. אנחנו קודמים להם,

אנחנו מגדירים אותם ולא הם אותנו.

"רק להיות" -

המקום בו תפגוש את עצמך,

המקורי.

לפעמים כשאנחנו רק עם עצמינו,

זה זמן טוב להניח לתוצאות ולדרישות. זה זמן טוב, לנוח בחיוך בחיק עצמינו, ולהתבונן במנוחה הזו,

כיצד היא מרפה ומרככת את המתח שהצטבר, מפנה אותו כדי שניזכר מי אנחנו באמת, בלי מילים בלי הסברים, בלי שמות תואר ויחוס.

בלי להיות מנהל או אבא,

בלי להיות חבר, או חברמן,

בלי להיות האישה של,

או האמא של,

או הבת של,

בלי להיות הבכור, הזוטר או הבדרן. בלי להיות דבר כלשהו שיש לו שם.

רק להיות ככה כמו שאנחנו, כמו שרק אנחנו מכירים,

מתוך התבוננות ישירה, ואנחנו לא צריכים בשביל זה שם.

המקור אינו צריך שם,

הוא המקור לכל השמות.

הוא העוצמה הנותנת את המנדט,

לכל התארים, התפקידים, המסכות,

הוא הכוח שמאפשר להם להיות.

מהמקום הזה נובעת עוצמה גדולה,

מההכרה שאנחנו לא נדרשים להגדרה,

כדי להכיר את עצמינו באופן ישיר.

היכולת לעמוד, גם אם זה בישיבה, מול אי ההגדרה הנוכחת של פנמיותינו, בחיוך ונינוחות,

כמי שמצא מקום מקלט,

כמי שחזר הבייתה,

אל מקום בטוח מוכר ואוהב, מאפשר לשרת טוב יותר בכל תפקיד,

בסצנה האלהית של החיים.

"להביא את עוצמת המקור אל החיים"

אם נדע לחבור,

לחשוף,

לגלות ולהתחבר,

אל המקור, נגש אל כל דבר בחיים,

ביד בוטחת,

רגועה ויציבה,

שמשרה ביטחון על כל הסביבה.

שגם אם המצב אינטנסיבי,

ולחוץ,

נאפשר בנחת,

באורך רוח,

ומתוך הכרה בטבע המיוחד חסר ההגדרות שלנו,

לקחת חלק פרואקטיבי ופרודוקטיבי,

לניהול המצב.

לקחת אחריות מלאה על המצב,

תוך שימוש מושכל בתפקידינו השונים,

בכוחות ובסמכויות שלהם,

בכלים ובאמצעים העומדים לרשותינו,

כדי להוביל מתוך יוזמה.

מתוך בטחון מלא,

ברור לנו,

שנדע לעשות שיהיה בסדר,

ואם לא יהיה בסדר,

גם את זה נדע לעשות בסדר,

כי מה שקורה הוא בסדר,

כל עוד אתה מגיב אליו בסדר,

ובסדר זה מתוך אחריות,

מתוך חמלה וערך,

ומתוך ענווה שאתה כאן בתפקיד.

זוהי המשמעות האמיתית של מימוש עצמי,

לדעת את המקור,

לשחק את התפקיד,

לעשות זאת הכי טוב שלך.

"למפות את הדרך אל אי השיכחה"

"כשאתה שוכח, כן כן, אתה מסכן" שר שלמה ארצי, בשירו "ירח" כך גם הבודהה קבע שהסבל שלנו מקורו בבורות, בהליכה לאיבוד אחר התפקידים, ושיכחה של המקור, המקום הפנימי לפני ההגדרות והשמות.

אז איך לא שוכחים את המקור?

איך לא הולכים לאיבוד בשלל התפקידים?

כדי לזכור את המקום הזה ביום יום,

כל היום,

גם כשאנחנו משמשים בתפקידים השונים,

עוטים מסכות שונות, עלינו לעשות מאמץ מודע,

וקחת את הזמן באופן קבוע,

ולשבת עם עצמינו ולחקור את המקום הזה, המקום הפנימי,

בינינו לבינינו,

שאינו זקוק להגדרות כדי להכיר אותו.

מקום בלי שם,

הוא כמו בית בלי כתובת.

קשה להגיע אליו.

מקום שאין לו שם, קשה להגיע אליו,

הוא חמקמק, ולכן נדרשת התמדה יום יומית.

יש להקדיש מאמץ לעבודה הזו,

ולהקדיש מאמץ לעבודה הזו,

הופכת אותו לעבודת קודש.

לפעמים קוראים לעבודה הזו מדיטציה, אני פחות אוהב את המילה הזו,

שהיא רוויית הגדרות מפה ועד שנה הבאה. אתם לא "צריכים לעשות" מדיטציה,

רק שבו עם עצמכם בלי הזדקקות,

בלי צורך ועשייה.

שבו,

ותוך התבוננות נינוחה פנימה,

התחילו מלזהות מי אתם לא

וכך תדעו מי אתם כן.

מי אני כשאני לא מנהל?,

מי אני כשאני לא אבא?,

מי אני כשאני לא חבר?,

מי אני כשאני לא חברמן?,

מי אני כשאני לא אישה של?,

מי אני כשאני לא אמא של?,

מי אני כשאני לא בת של?,

מי אני כשאני לא בכור?,

מי אני כשאני לא זוטר?,

מי אני כשאני לא בדרן?

ככול שתזהו את כל המסכות,

התפקידים והתפקודים,

שאתם לא,

תתהווה בכם הכרה טיבעית ומיידית,

של מי שאתם כן,

חסרי שם והגדרה,

ובו בזמן נוכחים וקורנים בעוצמה.

ואולי הכי חשוב זה,

לא לשכוח,

לצד הנסיון להבין מי אתם,

בעיקר לנוח,

להרגיש בנוח,

עם עצמכם.

מובטח לכם,

שאם תרגישו בנוח בחברת עצמכם,

אתם תביאו את הנינוחות הזו לכל מקום,

לכל תפקיד,

לכל קבוצת אנשים אליה תגיעו.

כשתהיו מנהל של מישהו,

כאבא של מישהו,

כחבר,

כחברמן,

כאישה של,

כאמא של,

כבת של,

כבכור במשפחה,

כזוטר בצוות,

כבדרן של החברה.

תהנו מההצגה,

ותחייכו,

זה מה שחשוב.

באהבה רבה

אבי בכר

מאמן, מנטור, מורה דרך, חבר, אבא, אוהב, נהנה, כותב, הוגה, פילוסוף, דוגמא למצויינות.

למי שמרגיש שהוא צריך כזה.

טל: 0556665056

או בהודעת וואצאפ בלחיצה כאן